<h1>פסקי או"ז — ב"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה, קנה קרקע שתחת האילן. ואם ימות יטע אחר במקומו. ואין בעל השדה יכול לחפור תחת האילן אפילו למטה מאלף אמה. וכגון שטוען בפירוש מכרת לי האילן והקרקע שתחתיו כדי ליטע אחר במקומו, ואכלתיו שני חזקה ולא נזהרתי בשטרי יותר משלש שנים.
<h2>דף טו:</h2>
שלש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום, הירהור עבירה. ועיון תפלה, פירוש שמחשב בדעתו אכוין בתפילתי כדי שיעשה לי רצוני. אי נמי שמכוין לבו בבקשותיו לצורכו, ובברכה אינו מטריח עצמו לכוין. ואבק לשון הרע, כגון דאמר היכא איכא נורא אלא בי פלניא דאיכא בישרא וכוורי.
<h2>דף יט.</h2>
בור בחפירה ודות בבנין, אחד זה ואחד זה בקרקע. והיכא ששייר המוכר בור ודות לעצמו, צריך ליקח לו דרך. ואם אמר לו חוץ אלו אין צריך לקנות לו דרך. מכרן לאחר והבית עיכב לעצמו אין הלוקח צריך ליקח לו דרך.
<h2>דף כא:</h2>
תלוה וזבין זביניה זביני, ואפילו אונס ממון חשיב אונס. ואם מסר מודעא לא הוו זביניה זביני. ואם ביטל המודעא בשעת זביני אפילו באונס, מהני ביטול. תלוה ויהיב לא הויא מתנה ואפילו לא מסר מודעא אי ידעי עדים באונסיה. והיכא דמסר מודעא אמתנה אפילו לא ידעינן באונסיה כתבינן. וכן בגיטין. ואם בשעת המתנה ביטל המודעא, אי ידעינן באונסיה שמחמתו ביטלה, לא מהני ביטול. אבל אם מדעתו ביטלה ביטולו ביטול.
מודעא דזביני דלא כתיב בה "ידעינן ביה באונסיה דפלניא, שאונס גמור יש לו, ומכירים אנו מאיזה אונס", אלא סתמא כתבו "פלוני אמר לנו שנאנס", אינה מודעה. ומודעה דגיטי ומתנה אפי' סתמא הויא מודעה ואי ידעינן בבירור דלא אניס, לא מצי לבטולי לא גט ולא מתנה. כגון אי טעין גט שאעשה לא יהא גט אין זה ביטול. דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור. ולא מהני ביה ביטול קודם כתיבה אלא אם כן ביטלו אחר שנכתב.
<h2>דף כב.</h2>
בזמן הזה גובה אשה כתובתה ובעל חוב חובו ממטלטלי מיתמי. ואהני דלא כתבינן אגב בכתובתה, לשוינהו כמטלטלי שלא תטרוף מן הלקוחות. וספרים כמטלטלין, ויכול למוכרם וליתנם בלא רשות אשתו. אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים, אלא היכא שידוע לנו שאביהם חייב, כגון שמתוה ומית בשמתיה או כשחייב מודה. או שאמר תנו ואפילו אין ידוע לנו. ומעמידים להם אפיטרופוס לברור להם חלק יפה. אבל אם נמצאת שדה ביד היתומים שלא היתה של אביהם אלא גזלה, נזקקין להוציא גזילה מידם ואין מעמידין אפוטרופוס. ויתום שהוא בן י"ג שנה ויודע בטיב משא ומתן נזקקין לנכסיו, ואפילו במלוה שאינה ידועה ויורד עמו לב"ד. ואפילו מלוה בשטר אין נפרעין מנכסיו אלא בשבועה, וכל שכן מלוה על פה שיש עליה עדים.
<h2>דף כג.</h2>
שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר "מנה לפלוני בידי" נאמן. וכגון [ד]נקיט ההוא פלוני שטר מקויים. אבל אי נקיט שטר שאינו מקויים או לא נקיט שטר כלל, אמר "תנו" נותנין. לא אמר "תנו" אין נותנין. שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי", ונקט ההוא פלוני שטר שאינו מקויים, אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין. וכגון שלא אמרו בתורת הודאה אבל אם אמר בתורת הודאה אע"ג דלא אמר תנו נותנין. ואם אמרו יתומים "חזר ואמר לנו פרעתי" נאמנים. ואי אמר תנו אין נאמנים. שכיב מרע שתבעו והודה אין צריך לומר "אתם עדיי".
הערב לאשה בכתובתה, אם בא הבעל לגרשה והיא תגבה כתובתה מן הערב לפי שאין לבעל. ידירנה הבעל על דעת רבים. ולצורבא דרבנן דדחיקא ליה מילתא ואביו ערב לכתובת אשתו, יהבינן ליה עצה שיגרש אשתו שלא בבית דין כדי שלא ידירוה, ותגבה כתובתה מאביו ויחזירנה.
נכסיי לך ואחריך לפלוני, ירד ראשון ומכר ואכל. אין לשני אלא מה ששייר ראשון דברי רשב"ג. והלכה כמותו. ואפילו היו בהם עבדים ושיחררן או שעשאן תכריכין למת. ואם נתנו ראשון במתנת שכיב מרע, השני מוציאו מיד המקבל. אמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג.
<h2>דף כג:</h2>
ערב של כתובה אע"פ שקנו מידו, פטור מלשלם. ואם היה האב ערב בכתובתה בבן וקנו מידו, חייב. וקבלן של כתובה חייב. והערב מאשה לאיש בנדונייתה משתעבד.
